לדבר את עצמך על הבמה לא מתחיל בללמוד טכניקות.

במהלך הסדנה אנחנו מחפשים, מצד אחד, את הנקודה האותנטית והעמוקה ביותר שיש לנו לומר, ומצד שני את הדרך שבה היא פוגשת את העולם שמחוץ לנו: מה מעניין בה, מה רלוונטי בה, ולמה שלמישהו אחר יהיה אכפת לשמוע אותה.

בתוך קבוצה עוטפת ומדרבנת, עם תרגילים מכוונים, משובים מקצועיים ודדליין אמיתי של מופע חי, רעיונות, סיפורים ומחשבות שעדיין אין להם צורה הופכים בהדרגה לקטע בימתי שעומד בפני עצמו ויכול לפעול בעולם.

בין מפגש למפגש מקבלים שיעורי בית, וחלק משמעותי מהמפגשים מוקדש למשובים. כל משוב נועד כמובן לעזור למי שהציג את העבודה שלו — אבל גם ללמד את כל הקבוצה דרכו.

הלמידה מהתנסות של אחרים אפקטיבית במיוחד: כשהעבודה אינה שלנו, האגו קצת יוצא מהחדר, וההתבוננות נעשית נקייה וחדה יותר.

במפגשים אנחנו מנתחים יצירות שונות לצורך השראה, מתנסים בתרגילי כתיבה וביצוע, ומשתפים בתהליכי היצירה.

1. 01

   פותחים אפשרויות

   בחצי הראשון של הסדנה מחפשים נושאים, קולות וטכניקות, ומתנסים בדרכים שונות להפוך רעיון לקטע.

2. 02

   מתכנסים

   כל משתתף בוחר קטע אחד ועובד עליו לעומק — כתיבה, עריכה, בנייה דרמטית, ועד לעבודה על ביצוע ופרפורמנס.

3. 03

   ואז — במה

   מופע הסיום הוא אירוע חגיגי, אבל גם חלק מהלמידה: בפעם הראשונה הטקסט פוגש קהל חי והופך למשהו שקיים בעולם.

המופע מצולם, וכל משתתף מקבל סרטון של הקטע שבנה — כמה דקות של יצירה שאפשר לקחת הלאה. והלמידה ממשיכה גם אחרי הסדנה — דרך ההתבוננות בביצוע, ולמי שיבחר בכך, דרך פרסום היצירה והאפשרות להמשיך איתה הלאה.